נגיף ההרפס בחתולים (FHV-1) הוא נגיף שגורם למחלות עיניים ומערכת נשימה עליונה (אף, פה ולוע) ומצריך טיפול וטרינרי!
הנגיף פוגע לרוב בגורי חתולים, אך בדומה לנגיפי הרפס אחרים יכול להישאר "רדום" אפילו שנים, ולהופיע בחתולים בוגרים.
הופעתו קשורה לרוב לגירוי מקומי או הדבקה חיידקית בעיניים, סטרס (עקה), מחלה כללית (כמו למשל איידס של חתולים FIV, או FeLV) וטיפול בתרופות שמדכאות את המערכת החיסונית.
המופע הנפוץ ביותר אצל חתולים שחולים בהרפס הינו דלקת של הלחמית (קונג'קטיביטיס) ודלקת של הקרנית (קרטיטיס).
דלקת לחמית חריפה מאוד!
נגיף ההרפס הינו אחד הגורמים השכיחים ביותר לדקת הלחמית בחתולים. גורי חתולים הם הנדבקים העיקריים ולרוב משתי העיניים ישנן הפרשות רבות.
כמעט בכל המקרים גור החתולים יראה גם סימני דלקת של מערכת הנשימה העליונה (בעיקר נזלת), אך ברבים מהמקרים ישנם גם כיבים בפה – לכן יש צורך להגיע לוטרינר לבדיקה וטיפול מתאים.
חתולים בוגרים יראו לרוב סימנים של דלקת עיניים בלבד.
טיפול בהרפס אצל חתולים:
לרוב ייתן הוטרינר משחות עיניים המכילות אנטיביוטיקה ע"מ לטפל בהדבקה חיידקית משנית, אך אם המצב חמור, בעיקר בגורים, כדאי מאוד להוסיף גם תרופות אנטי-וירליות.
נגיף ההרפס הוא הגורם מספר אחד לכיבים בקרנית של חתולים. כל חתול עם כיב קרנית חשוד כנגוע בנגיף ההרפס אלא אם הוכח אחרת, ולכן יש להתחיל טיפול אנטי-וירלי בהקדם האפשרי (משחת וירוסן).
הכיבים הנגרמים ע"י נגיף ההרפס לרוב אינם עמוקים, אלא אם ישנה הדבקה משנית ע"י חיידקים (ולכן לרוב יהיה גם טיפול באנטיביוטיקה).
כיבי קרנית מאוד כואבים, לכן הוטרינר יוסיף לטיפול גם שיכוך כאבים (לרוב מקומי) וכן טיפות שמרחיבות את האישון ומפחיתות את הכאב.
בנוסף לטיפול המקומי בעין מומלץ לתת תרופה שנקראת L-lysine שהיא למעשה חומצה אמינית (חלק ממרכיבי ה-DNA ), נמצא שחומצה זו בכמות גדולה גורמת נזק לנגיף בעת ההתרבות שלו (תהליך השכפול), אולם אינה מפריעה לחתול, את התרופה ניתן להשיג במרפאה הוטרינרית.
התרופה ניתנת בקפסולה לפה ומשמשת יחד עם משחת הוירוסן לטיפול.
חשוב – ניתן לאבד את הראיה ואף את העין עקב הדבקה בנגיף ההרפס,
טיפול נכון ובזמן יכול להציל את העין ואת הראיה.