דיספלזיה של מפרק המרפק – Elbow dysplasia
הסבר כללי:
דיספלסיה של המרפק הינה אחת הסיבות הנפוצות ביותר לצליעת רגל קדמית, בכלב צעיר, במיוחד בכלבים מגזע גדול.
המילה – "דיספלסיה", מקורה בשפה היוונית ופירושה "התפתחות לא תקינה", כלומר הסינדרום מתאר התפתחות לא רגילה של מפרק המרפק.
מפרק המרפק נוצר ממפגש של שלוש עצמות (השמות בלטינית):
- הומרוס – עצם הזרוע, העצם שתומכת בחלק העליון של הגפה (מהכתף ועד למרפק).
- רדיוס- עצם החישור, העצם שתומכת את עיקר נשיאת המשקל של החלק התחתון של הרגל (מהמרפק ומטה).
- אולנה- עצם הגומד, העצם שבין המרפק והכפה (בחלק האחורי של הרגל).
תקינות שלושת העצמות לעיל דרושה לצורך גדילה והתפתחות רגילה של מפרק, כמו כן קצב גדילתן אמור להיות מתואמת לחלוטין על מנת לייצר מפרק מושלם. כאשר יש פגם (מסיבה כלשהי), באחת מהעצמות לעיל, או אם סחוס המפרק לא נוצר כמו שצריך, נוצרת הדיספלסיה, כלומר התפתחות לא רגילה של המרפק.
דיספלסיית המרפק יכולה להופיע במספר צורות, ביניהן הצורות הבאות, כמופע יחיד או שילוב של מופעים (רוב השמות מבוססים על פתולוגית העצמות השגויה):
- Ununited unconeal process) UAP)
- Fragmented medial coronoid process) FMCP)
- Osteochondritis dessicans) OCD)
- Elbow incongruity
כל מופע הינו ייחודי ומתפתח בדרך שונה, אך לכולם מספר מאפיינים משותפים:
- כתוצאה מהמצב נוצרת חתיכת עצם/סחוס רופפת בתוך המפרק, אשר גורמת לגירוי (למשל כמו שאבן מרגישה בתוך הנעל).
- הבעיה הראשונית (המופעים השונים לעיל), גורמת בסופו של דבר לארתריטיס (דלקת מפרקים) משנית. ככל שיש יותר שינויים מבניים במפרק, כך נוצרת דלקת חמורה יותר.
למרות שרוב המופע הקליני מופיע לאחר סיום ההתפתחות והגדילה של המפרק, לרוב מקור הבעיה הוא גנטי. יש להדגיש כי אין קשר הכרחי בין המופע הרנטגני למופע הקליני וחומרתו.
במילים אחרות, קיימים כלבים רבים, אשר ע"פ צילום רנטגני סובלים מדספלסיית מרפק, אך אין לכך שום ביטוי בצליעה. האבחון קשה במיוחד, עד בלתי אפשרי, בכלבים הסובלים מבעייה זו בשני המפרקים, כיוון שאז, בעצם, הצליעה היא "דו-צידית" ומכאן שבד"כ
נתקשה לשים אליה לב עד גיל מאוחר בו תבלוט יותר הצליעה בצד הפגוע יותר.
לעיתים נדרשים צילומים עוקבים בהפרש מס' חודשים או CT לאישור האבחנה.
סימנים קליניים:
הסימן הראשון לבעיה במפרק, הוא צליעה ברגל קדמית, לרוב בכלב צעיר (בד"כ בגיל 4-10 חודשים). אם הבעיה אינה מאובחנת בשלב זה, הצליעה מחמירה ככל שדלקת המפרקים מתעצמת.
מבין הגזעים גדולים בהם נפוצה הבעיה:
קולי, ברניז, צ'או-צ'או, רועה גרמני, גולדן רטריבר, לברדור, ניו-פאונדלנד, סט. ברנרד, רוטווילר ובאסט האונד.
אבחון:
היסטוריה של צליעה ברגל קדמית, בכלב גדול, צעיר יכולה לרמז לכיוון אבחנת דיספלסיה של המרפק. בבדיקת המרפק (מניפולציה של המפרק לכיוונים של כיפוף ויישור), יכול להופיע כאב, עיבוי/נפיחות חיצונית של אזור מפרק והגבלת טווח התנועה הרגיל של המפרק.
בד"כ ניתן לאשר אבחנה של דיספלסיה באמצעות צילומים של המפרק, אך לעיתים חלק מהמופעים מאוד קשים עד בלתי אפשריים לאבחון בצילום רגיל.
אבחנה סופית דורשת ניתוח. בשנים האחרונות אקספלורציה ניתוחית נעשית באמצעות מכשיר הדמייה יעודי צינורי + מצלמה הקרוי – ארתרוסקופ, אשר מוחדר לתוך המפרק וכך חוסך את הפתיחה המלאה של המפרק.
טיפול:
השימוש בארתרוסקופ מאפשר אבחון וטיפול של מקרי הדיספלסיה. חלק מהמקרים דורשים ניתוח ופתיחה מלאה של המפרק ואילו חלק מהמקרים משתפרים באופן קליני ללא התערבות כירורגית, באמצעות טיפול תרופתי נוגד דלקת.
כאשר מטפלים מוקדם, באופן כירורגי, מגדילים את הסיכוי למזער את השינויים המבניים המפרק שנוצרו בעקבות הדלקת המשנית.
חשוב לזכור כי כל דיספלסיה של מפרק מפתחת בסופו של דבר רמה מסוימת של ארתריטיס. בכלבים בוגרים, כשיש ארתריטיס, עדין קיים יתרון לביצוע ארתרוסקופיה, אך האפקט פחות משמעותי ופחות ניתן לחיזוי.
הדור החדש של תרופות נוגדות דלקת בכלבים, בשילוב עם תוספי מזון מגיני סחוס כגון גלוקוזאמין ודיאטות עשירות בחומצות שומן מסוג אומגה 3, עוזרים לשמר/לשפר את המצב הקיים.
בשנים האחרונות נמצא פתרון כירורגי יעיל ביותר למחלה והוא החלפת המפרק, אך לצערנו הרב אופציה זו יקרה, מורכבת ואינה מבטיחה עדיין פיתרון מושלם, בניגוד להחלפת מפרק ירך שהפך יחסית להליך שבשיגרה.
צילומים של כלבת רוטויילר עם דיספלזיית מרפק ברגל ימין קדמית (תמונה שמאלית), ניתן לראות את החצים המסמנים את השינויים במפרק.
ניתן לראות ברגל שמאל (תקינה) שאין שינויים דומים