שיחת חירום מוזרה הקדימה את בואו של "ג'ק" למרפאה. הבעלים ספרה כי "ג'ק" (מסוג ג'ק ראסל טריר), החל להתנהג מוזר, הקיא, ונראה שמתקשה להזיז את רגליו האחוריות. למען האמת, כשהגיע סוף סוף למרפאה, "ג'ק" אכן נראה מוזר:
ניכרו מתיחה וקשיון ברגליים האחוריות והעברת משקל קדימה עד כמעט "עמידת ידיים". בתחקור ולקיחת היסטוריה התברר כי הדבר החריג היחידי היה אכילת אגוזי מקדמיה, ובכמות גדולה (כ-100 גר').
בדיקה קצרה בפנקס הרעלים העלתה כי הרעלת מקדמיה מוכרת היטב בחו"ל. בארץ, יחסית ההרעלה נדירה עקב שכיחות נמוכה יחסית, שהולכת ועולה עם שתילת עצי מקדמיה כעצי נוי בגינות פרטיות.
המרכיב הרעיל לכלבים באגוזי מקדמיה, אינו ידוע אך מקרים שונים המתועדים בספרות הווטרינרית (ואף נראו במרפאה שלנו!) מתארים כי הרעלן גורם להקאות, חיוורון ריריות, חולשה עד שיתוק של הרגליים האחוריות, רעד שרירים, התנשפות, חום ואף כאבים.
הסימנים הקליניים מופיעים בין 3 ל-12 שעות מאכילת האגוזים. המינון הרעיל הוא נמוך. סה"כ כ- 2.5 גרם לק"ג משקל גוף (לדוגמא, 25 גרם בכלב ששוקל 10 ק"ג). אין יחס ישיר בין הכמות הנאכלת וסימני הרעלה, כלומר כלבים שונים מגיבים שונה לאכילת כמויות שונות.
למרבית המזל, במתן טיפול רפואי מתאים, ההרעלה היא קצרה יחסית. במידה וידוע כי נאכלו אגוזים יש לקחת את הכלב מיידית לבדיקה וטיפול ווטרינרי. אם האגוזים נאכלו לפני זמן לא רב, הווטרינר יכול לגרום להקאה, לתת פחם פעיל שיספוג את הרעלן ממערכת העיכול (וימנע המשך ספיגה ממערכת העיכול לדם), "לשטוף" את הכלב בעירוי נוזלים (תוך ורידי ואו תת עורי) ולספק טיפול תומך (מניעת פגיעה עצמית עקב חוסר נשיאת משקל, הורדת חום ועוד).
הדרך הטובה ביותר למנוע הרעלה זו היא מניעת גישה של הכלב לאזור העץ, ואיסוף האגוזים הנופלים.
שוב, כמו במקרי הרעלה אחרים שמקורם במזון אדם, מזונות "תמימים" כגון ענבים ושוקולד, יכולים לגרם הרעלה.
כדאי לזכור שלא כל הניתן לאכילה ע"י אנשים, מתאים לאכילה גם ע"י בע"ח.