למרפאתנו נכנסה שרית עם ג'קי, גולדן רטריבר בן 6, עם תלונה שבשבוע האחרון לא מפסיק ללקק את איזור פרק כף הרגל הקדמית שלו. ג'קי כבר פצע את עצמו והאיזור אדום ומדמם.
הכלב שלי מלקק את איזור כף הרגל שלו ללא הפסקה, הוא כבר פצע את עצמו, מה יש לו?
ייתכן כי כלבכם סובל ממצב הקרוי Acral lick granuloma מדובר בלקות עורית הנובעת מכך שהכלב מלקק ומלקק את האזור עד לכדי פציעה עצמית. בשלבים הראשונים תראו התקרחות וגירוי של האזור. עם המשך הליקוק, האזור הופך למכויב ומזוהם. כתוצאה מההתכייבות, יש דלקת של קצוות עצבים באזור והדבר מוביל לתחושת גירוד – דבר המחמיר את ליקוק הכלב. כך, נוצר מעגל של ליקוק ופציעה עצמית המוביל ללקות כרונית. לרוב היא מצויה מעל אזור פרק כף היד ברגל קדמית וברגליים האחוריות מאזור הקרסול ומטה. הלקות עלולה להזדהם ואף להוביל לזיהום המפרק שמתחת ולהוביל לצליעות. בזיהומי עור משמעותיים יש אפשרות שהכלב יראה חולשה וחוסר רצון לאכול
למה שהכלב שלי ילקק את עצמו עד כדי פציעה?
ככל הנראה ישנם מספר גורמים אפשריים ולעתים יש שילוב של כמה גורמים באותו בעל חיים.ישנם גזעים, במיוחד דוברמן ודני ענק, בהם לא נמצא גורם ראשוני. גורמים אפשריים:
דלקת עור אלרגית – ייתכן כי הכלב סובל מאלרגיה למזון, פרעושים או גרומים סביבתיים הגורמת לרגישות יתר של העור ולתחושת גירוד.
לקות ראשונית באזור שגורמת לרגישות, גרד או כאב באזור המובילים לליקוק הכלב. לקות ראשונית יכולה להיות: עקיצה, זיהום (פטרייתי, טפילי), גוף זר, אלרגיה, כאב מפרקי או כאב עצמות, מחלות עצביות, גידול עורי, איזור בו היו תפרים מניתוח ועוד.
פסיכוגני:
שעמום – הכלב מעביר את הזמן ע"י ליקוק האזור
חרדה – למשל חרדת נטישה, המצאות תינוק או כלב חדש בבית ועוד. תחושת החרדה לא נעימה לכלב. הליקוק מסיח את דעתם, נותן להם משהו להתרכז בו ועוזר להם להתמודד עם החרדה.
תת תפקוד בלוטת התירואיד (היפותירואידיזם) – נמצא קשר בכלבי לברדור שחורים.
האם כל כלב יכול לפתח לקות שכזו?
ישנם גזעים שנוטים לכך יותר מאחרים, בעיקר מדובר בגזעים גדולים כגון: דוברמן, דני ענק, רועה גרמני, גולדן רטריבר, לברדור רטריבר, ווימרנר, סטר אירי, דלמטי, בוקסר ושאר-פיי.
בד"כ הבעיה מתחילה בכלבים מעל גיל 5 ולעתים מופיעה יחד עם סימנים אלרגיים עונתיים.
אוקיי, אז אני חושד שהכלב שלי סובל מ-Acral lick granuloma , מה עכשיו?
יש להביא את הכלב לבדיקה אצל ווטרינר שבשלב ראשון יאבחן את הלקות, כלומר יחליט האם אכן מדובר ב-Acral lick granuloma. אם אכן מדובר בלקות זו, חשוב להבין כי עומד בפניכם מאבק לא קטן בדרך להחלמתה.
מאחר ומדובר בלקות הנגרמת ע"י הכלב עצמו, מן ההיגיון למנוע גישה של הכלב אליה. זאת ניתן לעשות בעזרת קולר אליזיבטני או חבישה של האזור. עם זאת, פתרונות אלה אינם תמיד מוצלחים: ברגע שמורידים את הקולר, הכלב מתחיל ללקק מחדש את האזור וליצור לקות חדש ה ובמקרה של חבישה, הכלב בד"כ ילקק מעל או מתחת לחבישה או יתחיל ללקק את הרגל השנייה.
אז מה בכל זאת ניתן לעשות?
- קולר אליזבטני (בכל זאת..)
- שימוש באנטיביוטיקה לאורך זמן (לעתים אפילו ל-3 עד 6 חודשים). חשוב להמשיך עם האנטיביוטיקה 3 שבועות לאחר שנראה כי הלקות החלימה. יש כלבים שיזדקקו לטיפול אנטיביוטי תקופתי כל חייהם.
- בנוסף לטיפול הסיסטמי: מריחת משחות סטרואידים על גבי הלקות כל יום. ניתן להשתמש במקום במשחות המכילות גם אנטיביוטיקה בנוסף על הסטרואידים. ניתן בנוסף לתת תוספי חומצות שומן לבריאות העור והפרווה.
- טיפול לפי הגורם הראשוני – אם נמצא כזה (פטריה, בעיה אורתופדית וכו')
- תרופות משנות התנהגות – יש המאמינים, כאמור, כי הליקוק הוא פסיכוגני במקורו
- עירנות: בכל מקרה של עקיצה, פציעה, גוף זר (קוצים וכו') באזורים המועדים ברגלי הכלב – יש לפנות לווטרינר לטיפול כבר בסימני ליקוק הראשונים ברגע שהבעיה הופכת לכרונית, הטיפול בה קשה ומתסכל.