הינה כמה עובדות מעניינות על רעידות אצל כלבים:

  • רעד הינו הפרעה תנועתית אשר לעיתים קשה לתאר וקשה לפענח מה מקורו.
  • כאשר מופיע רעד יש להתייחס למספר נושאים, כגון: חשיפה פוטנציאלית לרעלים שונים, משך הזמן בו נמשך הרעד, סיבות מטבוליות אפשריות ויש לנסות למקם את מקור הרעד.
  • כאשר נתקלים בכיווצי שריר פתאומיים, מהירים, לא רצוניים יש לחשוד בגורמי מחלות הפוגעות במערכת העצבים ובראשן וירוס ה-"כלבלבת" (דיסטמפר) -הגורם באופן אופייני לתופעה זו (המכונה "myoclonus"), במיוחד בשרירי הגפה או הלסת.
  • קיימות גם צורות נוספת של רעד שרירים, עדינות יותר שאנו מכנים "טוויץ" (למשל תזוזות לא רצוניות האוזן).
  • רעד מתקיים רק בבע"ח ער.
  • יש לזכור כי רעד המופיע בעת שהכלב ישן, אינו רעד אמיתי אלא חלום….
  • ישנה תופעה אשר מעט ידוע לגביה הכוללת רעד ראש/נקישות שיניים (באופן לא קבוע) המופיעה במספר סוגי בולדוגים וכן בגזעי כלבים גדולים אחרים.
  • ישנה מחלת רעד המכונה "מחלת הכלב הלבן הקטן הרועד" (little white shaker) אשר קשורה ככל הנראה למערכת החיסון ומגיבה לרוב מגיבה לטיפול תרופתי (מדכא מערכת חיסון).
  • רעד רגליים אחוריות בכלבים מבוגרים הינה תופעה נוספת שמעט ידוע לגביה, ולמעשה כמעט ואין לה השפעה קלינית משמעותית על בעל החיים.

אבחון מקרה רעד:

  • לרוב על הווטרינר להסתמך על ההיסטוריה הרפואית של בעה"ח כמו גם על בדיקה יסודית של מערכת העצבים (בדיקה נוירולוגית).
  • יש לברר חשיפה אפשרית לרעלים (חומרי הדברה של הבית, הגינה, על בעה"ח עצמו, דברי מזון שונים כגון: קפאין, שוקולד, תרופות של הבעלים).
  • יש לברר מהו משך הזמן בו נמשך הרעד.
  • יש לאבחן מצבים מטבוליים שונים היכולים לגרום למופע הרעד, באמצעות בדיקת דם כללית.
  • מצבים אלו כוללים בין היתר: רמה נמוכה של סוכר בדם (היפוגליצמיה), חוסר איזון אלקטרוליטים בדם (רמה נמוכה/גבוהה של אשלגן), חוסר סידן בדם.