תולעת הוושט של הכלב – תולעת הפארק Spirocerca lupi
דובי, כלב הדוברמן של יוסי הגיע למרפאתנו לבדיקה. כבר תקופה ארוכה שיש לו תאבון, אבל אחרי האוכל הוא מקיא וקשה לו לבלוע. יוסי אומר שהכלב אוהב לאכול כל דבר גם כשהם מטיילים בפארק.
בבדיקה של דובי אכן נראה שהוא ירד מאוד במשקל והוא מעט חלש כפי שניתן לראות בתמונה.
החלטנו לעשות לדובי צילומי רנטגן ע"מ לנסות ולגלות את הסיבה להקאות והירידה במשקל.
בצילום נראית מסה גדולה(חץ) בבית החזה באזור הוושט מאחורי ומעל הלב.
החשד שלנו היה שדובי סובל מתולעת הפארק ולכן ביצענו לדובי אנדוסקופיה (הכנסת סיב אופטי לתוך הוושט) בה ראינו את הגרנולומה עם התולעת בתוכה.
תולעת הפארק בתוך ושט. החץ מצביע על גרנולומה
תולעת הפארק היא תולעת אדומה באורך 4-7 ס"מ, המועברת ע"י חיפושית זבל קטנה (חצי ס"מ). מחזור חייה כולל ביצים, זחלים, ובוגרים. החיפושית חיה בצואה של כלבים ואוכלת ממנה שאריות מזון. במהלך האכילה היא בולעת ביצים של התולעת שהופכות בבטנה לזחלים. כאשר הכלב בולע בטעות את החיפושית, היא מתבקעת בקיבה והזחלים יוצאים ומתחילים לנדוד בגוף הכלב.
הזחל משתחרר מגוף החיפושית בקיבה, מנקב את דופן הקיבה ונכנס לכלי הדם של הקיבה. תוך 3 שבועות, הוא נודד מהקיבה דרך הגוף ואבי העורקים (כלי הדם הראשי מהלב) וחזרה לוושט (ומכאן שמה גם תולעת הוושט הקטלנית). התולעים מתיישבות בוושט, מתרבות ומתחילות להטיל ביצים שעוברות במעי הכלב, יוצאות בצואה ומדביקות חיפושיות וכלבים נוספים. מחזור החיים נמשך כ 5-6 חודשים .
התולעת נקראת תולעת הפארק כיוון שהמקרים הראשונים שלה נתגלו סביב הפארק הלאומי בר"ג, החל מראשית שנות ה-90, אולם התולעת נפוצה בכל הארץ (כיום יש דיווחים מבאר-שבע בדרום ועד נהריה בצפון).
אז לדובי יש תולעת הפארק, מה הסכנה? התולעת עוברת, כפי שציינו, בדופן אבי העורקים (כלי הדם הראשי היוצא מהלב).
עקב הנדידה באבי העורקים, הדופן שלו מצטלקת, ונחלשת. נוצרות מפרצות (אנוריזמות-התרחבויות בדופן כלי הדם) שעלולות להיקרע (כפי שניתן לראות בתרשים), מה שיביא למוות מהיר כתוצאה מדימום מסיבי לבית החזה.
החץ מצביע על גרנולומה בתוך וושט של כלב
הנזק העיקרי מתחיל בוושט, סביב התולעת נוצר תהליך דלקתי הנקרא גרנולומה. זוהי מסה בדופן הוושט שגורמת חסימה ומפריעה למעבר המזון ולכן יש פלטה של מזון לא מעוכל, ריור, קשיי בליעה, רעב וירידה במשקל במשך הזמן. הגרנולומה בוושט עלולה להפוך לגידול סרטני שעלול לשלוח גרורות לכל הגוף ובעיקר לראות, לעיתים הסימן הראשון הוא דווקא צליעה עקב המסה בבית החזה שגורמת לדלקת בעצמות הגפיים.
לאחרונה תוארו גם מקרים של קרישתיות יתר בכלבים עם ספירוצרקה, עם יצירת תסחיפים וחסימת כלי דם. לעתים התולעת "טועה" במסלול הנדידה ומגיעה לאיברים שונים כמו ריאות או כליות ופוגעת בהם.
הטיפול:
אם קיימת גרנולומה בלבד, הטיפול הוא זריקות פעם בשבועיים של חומר הרעל הקוטל את התולעים (דקטומקס). במידה ויש כבר גידול סרטני ניתן לנתח ולהסיר את האזור הנגוע בשילוב עם כימותרפיה, אולם, לצערנו, סיכויי ההחלמה גרועים מאוד.
סימני המחלה בכלב:
לעיתים יתכן מוות פתאומי ללא סימנים מקדימים כתוצאה מקרע באבי העורקים ודימום מסיבי לבית החזה.
הסימנים הנפוצים יותר, נגרמים בגלל הגרנולומה המפריעה למעבר המזון בוושט. סימנים אלו כוללים הקאות, ופליטה של המזון זמן קצר לאחר אכילתו, קשיי בליעה, ריור מוגבר, שיעולים וירידה במשקל. סימנים אחרים, פחות נפוצים, הם כאב בעמוד השדרה, צליעה, ושיתוק רגליים אחוריות עקב תסחיפים.
ייתכנו סימנים אחרים, עקב נדידה לאיברים שונים ותלויים באיבר הנפגע.
אז איך נדבקים?
כלב נדבק מאכילת חיפושית נגועה. החיפושיות מצויות בדר"כ בצואת כלבים, או מתחפרות במחילות באדמה. כלבים שנוטים לאכול צואה הם בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר להדבקה.
אבחון:
האבחון מבוסס על סימני מחלה מתאימים, בדיקות צואה, צילומי בית חזה ואנדוסקופיה (בדיקה תחת הרדמה בה מחדירים סיב אופטי לתוך הוושט ומדגימים את הגרנולומה). אנדוסקופיה הינה הבדיקה היחידה המאפשרת לדעת אם הגרנולומה הפכה לגידול סרטני, מה שמשפיע על סיכויי ההחלמה והטיפול.
מניעה:
עדיין לא קיים חיסון כנגד התולעת. והטיפול המקובל היום הינו מתן זריקות של החומר הרעל הקוטל את התולעת. אחת לחודשיים שלושה. טיפול זה אינו מונע ב-100% את הסיכון לחלות אך מוריד אותו משמעותית.
כמו כן מומלץ על שימוש במחסום פה, במיוחד בכלבים הנוטים לאכול צואה.